אחת הסוגיות המקשות ביותר על קיומה ועיצוב צביונה של מדינת ישראל היא מערכת היחסים בין דתיים לחילונים. פתרונה הוא מרכיב הכרחי ביצירת אחדות, זו ההכרחית לקיומו של כל עם, קל וחומר לקיומה של מדינת ישראל.

לכל מדינה יש צבא.הצבא הוא תוצר טבעי לרצונה של המדינה להגן על עצמה מאויביה. כיוון שהעולם הגשמי בנוי על עקרון ההשרדות ונצחון החזק, כל מדינה מצמיחה צבא שיגן על זכותה להתקיים. הצבא מגן על המדינה מאויבים חיצוניים ומאויבים מבית. באותו אופן לכל דת יש דתיים. הדתיים הם תוצר טבעי לרצונה של הדת לשמור על עצמה. תכליתה של דת מצוי במסר הרוחני אותו היא מבקשת למסור בבוא העת, אולם על מנת לשרוד את הזמנים טרם הבנת הכתוב מקימה התורה את צבא השם, הוא עם ישראל, לוחמיו הם הדתיים.

על מנת שהדת תגיע לתכליתה היא מוכרחה קודם כל להשתמר במובן הגשמי, לצורך כך מייצרת התורה את הדתיים, אין הדתיים תכליתה של תורה, הדתיים הם אמצעי של התורה, הם צבא השם. בדיוק כפי שאין תכליתה של מדינה שכולנו נתגייס לצבא. הדתיים הם שדאגו ודואגים עד ימים אלו פן נתבולל, פן תמחק התורה, האם בלי אותו צבא חרדים לאורך דורות הגלות מצליחה היתה היהדות לשמר את עצמה נוכח מספרם המועט של בניה?

בצבא יחידות שונות, לגולני כומתה חומה לצנחנים אדומה, יש טייסים יש טנקיסטים. לכל אחת מהיחידות גאוות יחידה, יריבות פנימית אף שוררת ביניהם, יריבות המשרתת את הצבא כיוון שהיא נוטעת את הרצון לשיפור בכל אחד מיחידותיה. כך גם אצל צבא השם. יש ליטאים, ברסלבים, חבדניקים, ספרדים, אשכנזים מסורתים והרבה מילואמניקים. בכל פעם מפציע אורו של יחידה אחרת. בכול פעם המנהיגות משתנה אך תכלית הדתיים אחת היא, לשמור על קיומו של עם ישראל ובתוך כך על קיומה של התורה.

לא כל מי שאהבת ארץ ישראל בליבו מוכרח שהתגייס לגולני, אך הכרת תודה לצבא העוסק בהגנתנו חלה על כולם. אין הכרח הוא שעם ישראל כולו יהפוך כעת לדתי, אך הכרת התודה לדתיים שהביאו את העם היהודי לזמנים אלו כן חלה על כולם. ומי שהכרת תודה היא ממנו והלאה בודאי שאין בו ענוה.



ינואר 2006​