הדרך לפגישה עם יעל לוותה בציפיות רבות. יש והמח מנתח עתיד משלו להשתלשלות ארועים עתידית והמפגש עם ההווה נגזר מהמפגש מול משאלות הלב. המציאות לאשורה הופכת לחוויה של ספיגת ארועים אלטרנטיביים, אין בכוח ההווה לפייס תוכנית דמיונית סדורה ורהוטה ואין בכוחו לנטרל משאלה גנוזה. חליפת האס אמ אסים שקדמה למפגש פיתחה ציפיות, רמזים שנטוו במילים דו משמעיות, כוונות גנוזות בחצאי משפטים, אהבה חושנית וממשית שנשלחה לה באותיות ומשפטים. שבועיים של ריחוק המלווים בקירבה מחשבתית יוצרים תנועה ונפח משלהם, משל היו סדרת פגישות אמיתיות שביניהן ודמיון אין כלום, שהרי טובות המילים הנשלחות בתמצית מאלפי מילות סרק הנאמרות בעת מפגש אמיתי.

הנסיעה בגשם השוטף הוסיפה מימד לחוויה, משחק השחמט המדובר עמד לצאת לדרך. המפגש המחודש לווה בחיבוק הדדי, לא נשיקה מרטיטת שפתיים ולא נשיקת ידידים, חיבוק סוגר מעגל, כזה היוצר תחושת גוף המאשרת את הדמיון המשותף, מאפשרת למציאות להתמזג ברכות עם הדמיון. ביתה היה נעים, סדור בקפידה נשית. ניכר בו טעמה הטוב שהשתרע בדירה תכליתית לרווקותה. בעוד יעל ניגשה להכין תה, ניגשתי אני ללא מילים ופרסתי את לוח השחמט.

צעדתי את הצעד הראשון , החייל התקדם שני צעדים מדודים לעבר גופה של יעל, היא רכנה מעל הלוח הפרוס ובמבטא צרפתי עדין לחשה לי " כשנסיים את המשחק, אהיה שלך, אל תנצח אותי". יעל התבוננה בי בעודי מזיז את החייל שלה לחסום בגופו את שלי. רגיל אני במשחקי שחמט וחווית שחקן יחיד המשחק עבור שניים אף כי חדשה לי, נעמה לי מאוד. בעודי מבצע מספר תנועות נוספות בלוח השחמט, מסביר לעצמי וליעל את התפתחות המהלכים, שוב היא רוכנת מעבר ללוח וכלאחר יד מצמידה את שפתיה לשלי. נשיקה עדינה, ממדרת את צעדינו לקצב התפתחות המשחק שבלוח. עתה כשהמשחק התפתח נזקקה לי נקודת התבוננות שונה. לחשב את צעדיה של יעל ניגשתי לצידה, מאחוריה, התבוננתי מעבר לעורפה על כלי המשחק, הצמדתי את גופי כך שחשבנו בשניים,ידי חשו כמעה את גופה, לחשתי לה את האופציות העומדות לרשותה, בסוף המהלך, כאות להסכמתה, הפנתה אלי את מבטה, נשקה לי כאומרת תודה, קונה את צעדיה בתשוקתי אליה.לאחר מספר מהלכי יחיד כבדי משמעות, כלים בודדים נשארו בלוח, הצעדים הבאים היו קריטיים לסיום המשחק, שוב היא רוכנת לעברי,"כשתנצח את עצמך, תבוא אלי" כך בלחישה אכזרית, קמה ונעלמה לחדרה.

ספון במחשבותי כיצד לנצח את עצמי ללא לרמות את עצמי נותרתי לבד. עשר שנות משחק יוצרות אופי בלתי מתפשר כלפי המשחק והרצון לנצח. אין תשוקה או פתיון כלשהו יכולים לו, בגידה במשחק משולה לאות קין נצחי ביחסים שבינך ובינך. לילות שלמים היה לי לוח השחמט חבר ואהוב, רצתי אליו בתקופות אושר ומצוקה. נאמן כהרגלו פיזר את צפונות מוחי, הרגיע רוחי, שחרר מועקתי. האם לבגוד בו כעת משום תשוקתי הגואה ליעל? ומה מחר כשרוחות התשוקה ירגעו, האם משחק השחמט יהיה כשהיה. כיצד אכנס לחדרה של יעל, אם מצפוני על תילו יעמוד, התרשה לגאוותן לבוא במגע עם גופה הענו. אם יושרי יקרוס, חלילה תרשה לתבוסתן לדעת רוממותה.

ניגשתי לחדרה של יעל, מתחת לשמיכות המתינה אהבתה. התפשטתי גם אני, חומק לאיטי למגע עם גופה. עיניה מחפשות סימנים בעיני, מבקשות לדעת כיצד הסתיים המשחק. לעולם נשאר קיום המשחק סוד בינינו, אך הוא התווה את תכליתם ועתידם.



יולי 2006​